top of page

אמא לביאה

תמונת הסופר/ת: שריתשרית

לפני 40 שנה עליתי לכיתה א'.

לשיעור ציור נדרשנו לרכוש תיק ציור גדול. זכור לי שהתיק היה לפחות פי 2 ממני בגודל, שם היו כל גיליונות הציורים והטושים.

באחד הימים, הלכתי הביתה ובידי אחזתי את תיק הציור. הלכתי עם חברה לכיתה, גם היא אוחזת תיק ציור. שמנו לב שמאחורינו הולך ילד גדול יותר, והוא מתהלך קרוב אלינו ממש. בשלב מסוים הוא התחיל לבעוט לנו בתיקים. ביקשנו שיפסיק, אך הוא המשיך לבעוט. הוא הציק לנו עד שהגענו הביתה.

עליתי במעלית, נכנסתי בדלת ובכיתי ללא הפסק.

"מה קרה???"

"שרית, תעני לי!!!"

אמא שלי נבהלה כל כך.

למחרת...

שמונה בבוקר..

האמא הלביאה שלי התייצבה בבית הספר.

מכיון שלא ידעתי את שם הילד, הוחלט שביחד עם אמא והמחנכת נעבור כיתה כיתה וננסה לאתר אותו... וכך היה....

באחת הכיתות הבוגרות זיהיתי את אותו ילד שבעט בנו. "זה הוא!", צעקתי.

אותו ילד הושעה לשלושה ימים.

בכל פעם שאני נזכרת בזיכרון הילדות הזה...

אני לא זוכרת כמה פחדתי...

אני לא זוכרת כמה נבהלתי...

אני רק זוכרת שיש לי אמא לביאה. אמא שתגן עלי ויהי מה. אמא שתמיד תהיה שם בשבילי.

אז בכל פעם שאתם רואים תמונה שיצרתי עם ציפור ואפרוח... תדעו שההשראה מבוססת על זיכרון הילדות הזה...

אמא לביאה.

ולאמא שלי בכלל קוראים יונה :-)


אמא לביאה
אמא לביאה

צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


תמונות שיצרתי בעבודת יד

bottom of page